היי לכולם,

לאחרונה נתקלתי בפוסט על צאתו של הסרט Fallen (אף על פי שהסרט יצא ב2016 - רק עכשיו התוודעתי אליו), וכשחקרתי על הסרט הבנתי שמדובר בסדרת ספרים כאשר הסרט מבוסס על הראשון מתוכה.

עוד מהטריילר הבנתי שמדובר בתבנית הקבועה של בחורה כביכול רגילה, שמגלה פתאום שאיננה רגילה, וכל חייה הרגישה שהיא שונה ולא הבינה למה ופתאום היא מבינה. כמובן שגם יש משולש אהבה בינה לבין שני בחורים שווים ממש. ולמרות שמדובר בקלישאה, אני מוצאת את עצמי נמשכת לסרטים/ספרים האלו. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעל טבעי. 

אני לא אחשוף יותר מדי (מעבר למה שהתמונה כבר חושפת) אך מדובר במלאכים ושדים.

הייתי אומרת שזה מעין שילוב של דמדומים פוגש את בני הנפילים (Twilight meets The Mortal Instruments). אפילו מאוד מזכיר את סדרת הMarked של סילביה דיי (מחברת סדרת הקרוספייר). 

טריילר

אני אציין קודם כל שלא קראתי את הספרים! מאחר וגיליתי את הסרט מאוחר בלילה והסקרנות הרגה אותי, העדפתי לראות את הסרט ולא להתחיל לקרוא את הספרים, שהיה לי ברור שאקבל את התשובות שאני מחפשת וארגיע את הסקרנות שלי - הרבה יותר לאט אם אתחיל בקריאה. אני פשוט לא יודעת להתאפק! Delayed gratification is so not my thing.

מה גם שברור לי שאם בכלל, אני אוהב את הספרים הרבה יותר ועל מנת לא להתבאס כל הסרט עדיף לי פשוט לראות אותו קודם. כך היה לי עם דמדומים, בני הנפילים והאקדמיה לערפדים - בכולם ראיתי את הסרט הראשון (בשני האחרונים, היחיד, שיצא להם כי הסרטים פשוט כשלו) ולאחריו קראתי את כל הסדרה וכמובן שהם לא השתוו לספרים, אפילו לא בקצת.

הדבר הראשון שהכה בי זה עצב. יש משהו נורא עצוב בסרט. ייתכן שזה נבע מהשעה המאוחרת שצפיתי בו, רמת העייפות שלי, בשילוב עם זה שאני חולה שפשוט הייתי נורא רגישה אבל בכיתי המון במהלכו. יש כל הזמן תחושת חוסר אונים, עצב, תסכול, מלנכוליה, ייגון ואומללות. זה ריטש לי את הבטן במעין חרקירי לא רצוני. או שאולי זה כן היה רצוני שהרי אני הבאתי את זה על עצמי? מצאתי את עצמי בוכה ולא סתם דמעות זולגות אלא בכי בכי. מזל שהייתי לבד. איך סרטים מביאים אותי למצבים האלו?!

לא הייתי אומרת שהסרט טוב. גם לא ציפיתי שהוא יהיה טוב. קודם כל כי לא שמעתי עליו בכלל לפני כן (לא שזה בהכרח מדד, יש המון סרטים ששמעתי עליהם המון ולא היו טובים) שזה אומר משהו עליו, וגם כי התרגלתי כבר שמשום מה הסרטים האלו פשוט לא טובים. איכשהו המעבר מהספר לסרט בדרך כלל לא צולח, ואפילו שבדרך כלל יש קהל מעריצים עצום לספרים האלו, זה לא מתרגם להצלחה קולנועית. היחידים (שאני מכירה) שכן הצליחו היו דמדומים (ועדיין הסרטים היו גרועים), משחקי הרעב (לא קראתי את הספרים כי ממש אהבתי את הסרט ופחדתי שקריאת הספר תהרוס לי את חווית הסרטים!) והארי פוטר (שאהבתי את הספרים ואת הסרטים כמעט באופן בלתי תלוי, שתי אהבות שונות).

הצפייה בו למעשה הייתה מעין טיזר עבורי לקרוא את הספרים, מה שבטוח אעשה עכשיו - אני מסוקרנת, ונשאבתי לעולם שלהם. אומנם התגובות על הספר (מרפרוף זריז ולא מעמיק) ע"י קוראות ישראליות אינן אוהדות, זה מעולם לא עצר אותי קודם, והאמת אני מוצאת את עצמי אוהבת גם ספרים שאחרים מוצאים אותם כ"זבל". יש לי המון גילטי פלז'רס. יאפ.

יש משהו מוכר עד כאב בדניאל גריגורי. מסתורי ומנוכר, הוא מושך את תשומת לבה של לוּס פְּרַייס מרגע שהיא מבחינה בו ביום הלימודים הראשון שלה בפנימיית הצלב והחרב לנוער עבריין. דניאל הוא נקודת האור היחידה של לוּס במקום שבו אסור להחזיק מכשירי טלפון ניידים, שהתלמידים בו מופרעים, שמצלמות האבטחה עוקבות אחר כל תנועה ותנועה של התלמידים.

אלא שדניאל אינו מעוניין בשום קשר עם לוּס ועושה מאמצים ניכרים כדי להבהיר לה זאת  מעבר לכל ספק. אבל, מדי פעם, מבליחים מבעד לדחייתו גילויי ההתקרבות ולוּס נאחזת בהם, למרות שקאם מחזר אחריה נמרצות וגם בו יש משהו המושך אותה.

לוּס נחושה לגלות מהו הסוד שדניאל מנסה נואשות להסתיר.

הספר תורגם לעברית ע"י הוצאת הקיבוץ המאוחד, ותוכלו לרכוש אותו כאן או בצורה דיגיטלית כאן, באינדיבוק כאן, בוקסילה כאן ובמנדליי כאן

אני אישית מעדיפה לקרוא בשפת המקור, ועל כן אקרא אותו באנגלית.

לסדרה ארבעה ספרים בסך הכל.

1. הראשון כאמור Fallen, נפילה.

2. Torment, ייסורים. גם הוא תורגם לעברית. הקיבוץ, עברית, אינדיבוק, בוקסילה, ומנדליי.

3. Passion, תשוקה, לא רואה שיצא תרגום לספר. והתרגום של ייסורים היה ב2014 אז מוזר.

4. Rapture, "לקיחה" (תרגום שלי, לא בטוחה אם זה התרגום הנכון ;)

5. Fallen in Love, "התאהבו" או "נפילים מאוהבים", ספר קצר המתרחש בין Passion ל- Rapture ומספר סיפורי האהבה בין הדמויות של הספרים.

מקווה לעדכן בקרוב את ביקורתי על הספרים.

XOXO